הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט ר״מ

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט ר״מ
1 שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת מזמן אחד. ובו ד סעיפים: שני שטרות היוצאים על שדה אחת בשם קונה אחד ואין זמנם שוה אם היה הראשון מתנה והשני מכר לא ביטל האחרון את הראשון שי"ל שלהוסיף לו אחריו' חזר וכתב בשם מכר אע"פ שלא היה כתוב שם אחריות שאחריות טעות סופר הוא וכן אם הראשון מכר והשני מתנה קנה השדה מזמן הראשון שלא כתב לו שטר מתנה אלא ליפות כחו משום דין בן המצר: הגה או לשאר דברים שמתנה עדיפא ממכר וצריך שלא יראה בבית דין רק האחרון דאם מראה שניהן הראשון עיקר טור וי"א דאם האחרון במכר אע"פ שמראה שניהם בב"ד שניהן קיימין טור שם בשם הרמ"ה:
2 היו ב' השטרות במכר או שניהם במתנה אם הוסיף בשני כלום הרי הראשון קיים שלא כתב הב' אלא מפני התוס' ואם לא הוסיף בטל שטר השני את הראשון ואין לו אחריות אלא מזמן שני לפיכך כל הפירות שאכל הלוקח מזמן ראשון עד זמן שני מחזיר אותם ואם היה על אותה שדה חוק למלך בכל שנה הנותן או המוכר נותן אותו החוק עד זמן השטר השני: הגה וכ"ש אם כ' לו תחילה שדה שלם ואח"כ חצי שדה ר"ן פ' נערה שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני וחזר ואמר כן אין לו אלא מנה אחת הואיל ולא אמר עוד תנו מרדכי פרק נערה והגמ"ר דב"ב:
3 שני שטרות שזמנם ביום א' והם כתובים על שדה אחד בין במכר בין במתנה אם אין דרך אנשי המקו' לכתוב שעות הרי הדבר מסור לדייני' כל שדעתם נוטה להעמיד שדה זו בידו יעמידו: הגה וי"א שאין דנין דין שודא דדייני רק בדיין מומחה ובקרקע טור בשם ר"ח וי"א דאף במטלטלים כל שאין א' מוחזק בהן שם בשם ר"י כ"כ התו' שם ובמרדכי:
4 בד"א בשטר שאין בו קנין אלא קנה שדה זו בשטר זה שאין אנו יודעים מי הוא משניהם שהגיע שטרו לידו תחילה אבל אם בכל שטר מהם קנין כל שקדם לו הקנין זכה וישאלו העדים וכן אם היו שם עדים שזה הגיע לידו שטר מתנתו תחלה קנה הראשון: הגה מי שנתן מתנה לחבירו ופירש איזה מתנה נתן לו כגון שנתן לו קרקע או מקום בבית הכנסת ומצר לו מצרים ואח"כ נתן לאחר מקום בבית הכנסת סתם או קרקע סתם ולא מצר לו מצרים י"א דאמרי' שמא מקום או קרקע אחרת נתן לשני והמתנה ראשונה קיימת ריטב"א וי"א דאמרי' ודאי לא כוון אלא על מקום או קרקע הידוע לו ומאחר שאין יודעים שיש לו מקום או קרקע אחרת קנה השני ודוקא במתנת שכיב מרע שיכול לחזור במתנתו אבל במתנת בריא קנה הראשון מ"מ ב"י ס"ס רנ"ג בשם הרשב"א:
פירוש הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט ר״מ
1 שו"ע ב' השטרות במכר. נ"ב ואם ב' כיתי עידים מעי' בע"פ כה"ג שהביא כת א' העידו שנתן לו השדה בניסן ובאייר הביא כת אחרת שהעידו שנתן לו באייר עיין קצות החשן סי' ל' ס"ק ה':
2 שו"ע ואם לא הוסיף. נ"ב אם כ' בשטר הא' ע"מ שתעשה דבר פלוני. ובשני כתב ע"מ שתתן לי ר' זוזי אמרינן דנתן לו הברירה לעשות א' מהב' תנאי'. אבל אם כתב לו בא' ע"מ שתתן לי ר' זוז. ובב' כתב ע"מ שתתן לי ש' זוז. אמרינן דביטל שני את הראשון כך מתבאר בסוגי' דגיטין דף ע"ו ע"א ובש"ע אה"ע סי' קס"ג ס"י. ואם ב' מתנתו הם בע"פ אין א' מעידי תנאי הראשון ואחד מעידי תנאי השני מצטרפין:
3 סמ"ע אות ח מזמן הא' הן פסולי'. נ"ב וחתימי' בו אותן עדים. והיינו מטעם דמספקא לן אי קיי"ל כרפרם או כר"א ומוקמי' השטר בחזקתו כ"כ הפרישה. ועיין בהר"ן שכתב בשניה' במתנה גם ר"א מודה דאמרי' אודויי אודי לי' דבמתנה ל"ש אחולי. א"כ בכה"ג כל שטרות שלו פסולים אבל בתוספ' כתב דגם במתנה שייך אחולי:
4 שו"ע הדבר מסור לדיינים. נ"ב ודוקא היכי דאין למקבל מתנה זכות לזה יותר מזה אבל היכי שהקנה ראובן כל נכסיו לשמעון וחזר שמעון בו ביום והקנה כל נכסיו לראובן ואין אנו יודעים מי הוא האחרון שזכה בנכסיו מחזקי' לכ"א מהם בנכסיו דהיינו חזקתו הראשונה. ודוקא במקרקע אבל במטלטלי' אי קיימא ברשות' דחד מינייהו מוקמי' בחזקת'. ועיין בקצות החושן בקונטרס התפיסות כלל ב' סי' ג'. ואם ראובן כתב כל נכסיו לשמעון ובו ביום כתב שמעון כל נכסיו ללוי. והספק אם תחלה כתב ראובן לשמעון וזכה לוי גם בנכסי ראובן שזכה בהם שמעון תחלה. או דשמעון כתב תחלה ללוי ולא הי' בכלל נכסי' ראובן. נראה לענ"ד כיון דא"א ללוי לזכות בהם אא"כ שתאמר דהי' לשמעון זכות בהם שעה א' ממילא הי' שמעון מר"ק בנכסיו של ראובן ומתוקי' לי' בחזקתו ובמטלטלי' אם תפס לוי תליא בדין תפיסה מספק נגד חזקת מרא קמא: